@ דעתה של שירז שאטו על גזענות בחברה הישראלית
לא למצב שקיים היום בארץ התכוון ראש הממשלה הראשון של ישראל דוד בן גוריון כאשר הכריז על הקמת המדינה וקרא מתוך המגילה: "…מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין".
רבים טוענים שישראל היא חברה גזענית. האומנם?
מבט חטוף על החברה הישראלית מגלה אין ספור מקרי גזענות ואפליה.
קהילות קטנות אך שונות הפכו להיות קורבנות של אי-שוויון. זכור לנו המערכון של "לול" עם אריק איינשטיין ז"ל ואורי זוהר בו כל עלייה צוחקת ומזלזלת בעלייה שקדמה לה.
גם אירועי ואדי סאליב בחיפה פרצו על רקע של תחושת קיפוח. הייתה זו סדרת הפגנות רחוב ומהומות שאירעו בשנת 1959, במהלכן נורה מפגין בידי המשטרה. האירועים היו מרי חברתי כנגד תחושת קיפוחו אפליה על רקע עדתי של המזרחיים.
גם בימינו, נחשפים מקרי גזענות רבים, חלקם כלפי בני קהילת העולים ממוצא אתיופי.
אחד המקרים התרחש במהלך מערכת בחירות מקומיות, בהן הופץ מכתב גזעני כלפי בני הקהילה. במקרה אחר לא אושר לילדים ממוצא אתיופי להיכנס לאחד מבתי הספר בפתח תקווה, ולא חסרות דוגמאות נוספות.
הגזענות שמתגלה אצלנו היא לא רק על רקע המוצא. גם קהילת הגאים בישראל סובלת מכך. די להיזכר ברצח המזעזע בבר-נוער, מועדון לנערים ונערות גאים.
עד לפני כחודשיים נמנע מזוגות חד-מיניים להביא ארצה ילדים דרך פונדקאות.
למה לקח כל כך הרבה זמן לאשר זאת? למה תמיד מסתכלים על הקהילה הזו באופן שונה?
מעניין למה דווקא עם כמו היהודי, שסבל כל כך הרבה מגזענות ואנטישמיות, ושילם מחיר כל כך יקר בשואה, רק בגלל היותו יהודי, כל כך לא סובלני כלפי האחר, השונה.
משרד החינוך בחר השנה בנושא "האחר הוא אני" כנושא מרכזי בבתי הספר. מה שנותר זה לקוות שלפחות הדור הבא יהיה יותר סובלני.
השלט אומר הכל | מתוך: fightracism.org
הכי אחי! 