זר או מקומי? זו השאלה

מדוע הכדורגל הישראלי תקוע בבית? אולי הבעיה נעוצה בכבוד שנותנים לשחקנים שמגיעים מעבר לים? הגיע זמן מקומי

| מאת: סנן איסמאילוב

אחת הבעיות שמטרידות בשנים האחרונות את ראשי הכדורגל בישראל, מאמנים ואוהדים היא שאלת שיתוף שחקנים זרים בליגות הבכירות. אם לשתף, אז כמה? שלושה? חמישה?

ובכלל, מה דינם של שחקנים צעירים במועדונים השונים שהתקדמותם נעצרת גם בגלל הבאת שחקני חיזוק ממועדונים אחרים?

רוני טסלר, יו"ר מ.כ באר שבע בכדוריד, טוען כי הבעיה קיימת גם בליגות נמוכות יותר: "שחקני נוער עם פוטנציאל מתקשים לעתים לפלס את דרכם לסגל של הקבוצה בגלל המטרות שמציבה הקבוצה בפני עצמה. אם קבוצה רצה לאליפות, אז המאמנים רוצים לחזק אותה ואז פונים לשדות זרים. גם במקרה ההפוך, כמו שקרה לקבוצה שלנו שנלחמה על חייה בליגה, הבאנו שחקנים מבחוץ עם הרבה ניסיון. נכון שבסופו של דבר זה לא עזר, אבל האמנו שההצלה תגיע מבחוץ".

בן סוויסה, שמשחק בקבוצה, משוכנע אף הוא כי התקדמותו נבלמה בגלל הבאתם של שחקנים מחוץ למועדון: "הייתי שחקן הרכב בקבוצת הנוער, שם תרמתי כמיטב יכולתי. לדאבוני, נוצר מצב בקבוצה שהסתבכה בתחתית וראשי הקבוצה נאלצו לחזק את הקבוצה. חבל שבסוף ירדנו ליגה, ועצוב לי שלא קיבלתי מספיק דקות משחק, כדי לחזק את מעמדי".

מאמן הכדורגל הברזילאי קרלוס אלברטו פריירה (71), מי שזכה עם נבחרת ברזיל במונדיאל 1994, ואימן במשך הקריירה שלו חמש נבחרות לאומיות (ברזיל, סעודיה, אמירויות, כווית ודרום אפריקה), ומשמש כיום כמנהלה הטכני של הנבחרת הברזילאית, שמשתתפת באליפות העולם שנערכת בארצו, טוען כי שיתוף של יותר מדי שחקנים זרים בליגות, פוגע בנבחרות הלאומיות.

לדבריו, מספר השחקנים הזרים שמשחקים בליגות המקומיות צריך להיות מינימאלי.

את הדברים אמר לאתר Kickoff לפני משחק הכנה לקראת המונדיאל הנוכחי שנערך בחודש מארס השנה בין הסֶלֵסָאוֹ (נבחרת ברזיל) לבַּפַנָה-בַּפַנָה (נבחרת דרום אפריקה).

פריירה טוען כי התקנון הדרום אפריקאי (בדומה לזה הישראלי), שמאפשר שיתופם של 5 זרים במשחקי הליגה הבכירה, בולם את התקדמות הנבחרת הלאומית.

הוא מוסיף כי לפי המדיניות הזו, נמנעת מידי סוף שבוע מ-80 שחקנים (5 זרים ב-16 קבוצות) מקומיים, ההזדמנות לשחק ולהיחשף.

"בזמן שבונים נבחרת, מן הראוי לתת יותר הזדמנויות לשחקנים מקומיים", אומר פריירה, "הפתרון שאני מציע זה שבכל קבוצה יהיו רשומים חמישה שחקנים זרים, אבל בכל משחק יורשה רק לשלושה מהם לשחק. זה מספר מספק אם יש רצון לקדם את הנבחרת הלאומית", הוא מסכם.

בהחלט אמירה שגם ראשי הכדורגל בישראל יכולים לאמץ.

יש שיגידו כי יש לישראל מספר לא מבוטל של שחקנים שמשחרים באירופה, והם יכולים לתרום לנבחרת הישראלית. בפועל, הדבר לא כך. רוב השחקנים שיצאו לאירופה לא משחקים בהרכב הראשון של קבוצותיהם, כך שהתרומה שלהם לנבחרת הישראלית היא מינימאלית. ואם משתפים אותם בנבחרת, אז הביקורת בתקשורת היא מכאן ועד להודעה חדשה.

חלק מהשחקנים חוזר ארצה ומנסה להשתלב בחזרה בליגה המקומית, אלא שאז מתברר שהיכולת שהם מציגים פחותה מזו שאפיינה אותם לפני יציאתם לחו"ל.

הנפגעים העיקריים מהתהליך שמתרחש בשנים האחרונות הם שחקני הנוער. והדבר בולט עוד יותר לאור העובדה שנבחרת הנוער העפילה למשחקי אליפות אירופה, מה שמצביע על פוטנציאל גדול להצעיד את הכדורגל הישראלי קדימה.

אבי נמני, מכוכבי העבר של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל, וכיום פרשן בכיר בערוץ הספורט וסוכן כדורגלנים אמר לא מכבר: "לפי דעתי, שחקני הנוער הם העתיד של הכדורגל הישראלי, ואנו צריכים להשקיע בהם את מירבהמאמץ, אפילו על חשבון הבאת שחקנים זרים לישראל".

השאלה המרכזית שנשאלת אם גם ראשי הכדורגל בישראל רואים את הדברים כך.

האם יגיע השינוי בכדורגל שלנו, או שגם בשנת 2018, כמו ב-44 השנים האחרונות, ייאלצו כדורגלני ישראל לצפות במונדיאל מהספה הנוחה שבביתם או מהיציעים, במקום להיות על כר הדשא במוסקבה.